רש"י על יבמות ו׳

1 לאו דמחמר - אחר בהמה שהוא בלאו דלא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך שמות כ׳:י׳ ובהאי לאו ליכא כרת דלא עביד מעשה בגופיה וכמ"ד בפ' מי שהחשיך שבת דף קנד. המחמר אחר בהמתו בשבת פטור:

2 ואפ"ה לא דחי - בתמיה:

3 וליגמר מהכא - דלא דחי אפילו לאו גרידא:

4 וכי תימא שאני לאוי דשבת דחמירי - דקי"ל עירובין דף סט: מחלל שבת כעובד עבודת כוכבים ומשום הכי אפי' לאו גרידא לא דחי ומנייהו לא גמרינן:

5 והא תנא בעלמא קאי ולא פריך - והא אשכחן תנא בעלמא דיליף שאר לאוי כגון לאו דלא יטמא דכהן ולאו דלא תוכל להתעלם מלאו דשבת לחומרא ולא פרכינן שאני לאוי דשבת דחמירי:

6 אמר לו אביו - לכהן:

7 היטמא - בבית הקברות להשיב אבידה או שהיתה עומדת בחוץ ואמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו וילפינן לאו דטומאה ולאו דהשבת אבדה מלאוי דשבת:

8 אלא - לעולם דאמר ליה שחוט לי בשל לי ואפ"ה לא איצטריך עליה דאיכא למיפרך מה להנך שחוט לי בשל לי שכן הכשר מצוה בחילול שבת בעקירת לא תעשה הוא מקיים עשה דכיבוד וזהו הכשר קיומו ואי אפשר לקיימו בלא עקירת לאו הלכך אי לא כתב את שבתותי תשמורו ה"א לידחי אבל ייבום לא זה בלבד הכשר קיום העשה שהרי יכול לחלוץ ולא יעקור לאו של ערוה ולא איצטריך עליה:

9 מאי לאו בבונה וסותר - איצטריך למיסר אף על גב דאב מלאכה הוא ואיכא כרת אי לאו דאשמועינן ה"א אתי עשה דועשו לי מקדש ודחי לאו דשבת:

10 והא תנא בעלמא גמר - לאוי דטומאה והעלם אבדה מלאוי דשבת ולא פריך:

11 תיפוק לי מהתם - מאיש אמו ואביו תיראו דהכשר מצוה הוא ולא דחי למה ליה למיהדר למכתב הכא את שבתותי תשמורו אלא לאו דתילף מיניה דאפילו בלא הכשר מצוה אי לא כתיב קרא בהדיא דלא דחי אמרינן דדחי אם כן איצטריך עליה:

12 נאמר שמירה בשבת ומורא במקדש - והקישן הכתוב בפסוק אחד:

13 לא משבת אתה מתיירא - דלא כתיב ביה מורא:

14 פונדתו - ארנקי שאוזר בו מתניו:

15 קפנדריא - לקצר הילוכו שלא להקיף ויכנס בפתח זה ויצא בשכנגדו ולא לשם עבודה אלא לעשות צרכיו:

16 מק"ו - מפרש בברכות בפ' הרואה ברכות דף סב: מכי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק שאינו מאוס ק"ו לרוק שהוא מאוס לפני הקב"ה:

17 מה ת"ל - והלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה:

18 ללאו יצאתה - לומר שאין חייבין עליה כרת וסקילה אלא לאו בעלמא:

19 לחלק - שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך יצתה הבערה מן הכלל לחלק מה הבערה מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייב עליה כרת וסקילה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה כו':

20 ה"ג ואמר רבא כו':

21 מושבותיכם - בכל מקום שאתם יושבים אפילו בחוצה לארץ:

22 חובת הגוף היא - ואינה תלויה בקרקע ככלאים וערלה ותרומות ומעשרות:

23 או אינו כו' - לקמן מפרש:

24 והיו אלה לכם - גבי מיתת ב"ד כתיב בפרשת רוצחים:

25 ה"ג מה מושבות האמורים להלן במיתת ב"ד הכתוב מדבר אף כאן כו':

26 מאי לאו ר' נתן היא - דאמר הבערה אב מלאכה היא ובכרת ואפ"ה אי לאו דאשמועינן ה"א אתי עשה דוהומת ודחי ליה:

27 פתילה - של אבר מתיך וזורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו. והאי בישול גמור הוא ואב מלאכה הוא דממשכן ילפינן ובישול סמנין היה במלאכת המשכן לצבע תכלת ותולעת שני:

28 אמר רב שימי האי תנא - דאיצטריך דנסיב לה קרא למיסר מיתת בית דין בשבת לאו משום דאי לא דאשמועינן ה"א דחיא משום טעמא דעשה דחי אלא משום דהוה מייתי ליה בקל וחומר דדחי שבת: